***** אזהרה – פוסט ורוד במיוחד *****
אני לא מאמינה שזה עבר.
אני כבר חצי שנה (אפילו יותר) מתעסקת רק בזה. בזה ובעוד מליון דברים…אבל התחושה היא שארוע הבת מצווה של עדן שלי- זה הדבר היחיד שיש כרגע בעולם.
עשינו רשימת שאלות – באילו צבעים נשתמש, אילו אלמנטים, מה אנחנו רוצות בכלל להעביר באירוע? האם זה מסיבת יומולדת 12 או משהו קצת יותר? האם אנחנו רוצות להתפרע עם המיתוג או לעשות משהו עדין ורגוע.
בגלל שעולם האפשרויות בגרפיקה הוא אין סופי.. אז התחלתי לעשות אין סוף של סקיצות.. והרגשתי שאני חופרת לעצמי בור עמוק. עמוק מאוד.. עם כל סקיצה רק העמקתי את הבור… כי אפשר לחפור את הבור לנצח.. אז עצרתי הכל!
אחרי כמה ימים פשוט התיישבתי לבד. בלי עדן ובלי אף אחד.. פשוט לחשוב מה אני רוצה.
והחלטתי. הכי פשוט. הכי עדן. שקט. רגוע. עדין ומלא באהבה.
כזה שיעלה חיוך. כזה שירגיש לי אמיתי. בלי פוזות. ואז הבנתי. בא לי ורוד.
לא אכפת לי קיטש!! יש פה בית של 5 בנות. יש פה משפחה של נשים. ורוד זה הצבע שלנו. אין ספק. אפילו האיש שלי אמר "ברור"!
החלטנו, עדן ואני שאנחנו רוצות לקרוא בקול- כן, אנחנו פה. קיטש זה אנחנו! ורוד!
החלטנו שאנחנו רוצות להעביר מסר. אל תתביישי בעצמך. בורוד. במי שאת. במה שאת. כי – את יכולה הכל! את רק צריכה לחלום! ופתאום אנחנו מרגישות שמתחיל להיווצר פה משהו נפלא. משהו שלנו. משהו עדין עם יופי ואמירה. משהו עם מלא אהבה. ולאט לאט אני רואה על עדן את החיוך. חיוך שלא יורד. התרגשות שנגענו בול. הגעתי ללב שלה. לב ענק מלא בורוד.
אחרי החלטות יבשות של תאריך ושעה- שלחנו את ההזמנות להדפסה. 3 חודשים לפני… חח. כזו אני. לחץ. ולא שכחנו להוסיף מדבקה קטנה של שמחה להזמנה.
ואז מתחילה הטרפת שמסביב.. אילו מוצרים צריך וכמה.. כי אם אמא היא אלופת המיתוג לאירועים אז ברור שחייבים לתת פה Show.. אבל הרגשתי בתוכי שאין לי רצון לתת פה שואו.. ואני מקווה מאוד שעדן לא תדרוש את זה.
עדן לוחצת מאוד שיהיה קליפ/סרטון. ואני ממש לא מהאנשים שהולכים לאולפן הקלטות או עושים הפקות של וידאו. אני לא!
אני רואה על הפנים שלה היא מאוכזבת. אני רואה איך הכל יכול להיות מושלם אבל אם יהיה משהו שהיא ביקשה ואין, אז הכל הולך לפח. ואני מנסה לשכנע שזה מיותר ומי רוצה לראות תמונות מהילדות… אבל היא בשלה.
ופתאום הברקה. שהרי יש לי כל כך הרבה חומר עליה במיוזקלי שלה. יש לי מאות סרטונים שהיא עושה את הדבר שהיא הכי אוהבת. לשיר ולרקוד. אז מצאתי איש מוכשר שחיבר לי את הכל יחד ויצר משהו מושלם. בדיוק בשבילה. משהו שמח ומלא בהומור. משהו קליל ומלא באהבה.
כמובן שהכל נשאר בסוד.. היא עוד תגלה את ההפתעה הזאת באירוע מול כולם
==============
==============
ניסיתי לברוח מנושא המיתוג לנושא של הבת מצווה- העצמה נשית. על המסוגלות שלנו, הנשים, להצליח לעשות כל מה שאנחנו חולמות. כל מה שאנחנו מפנטזות. גם הבנות (בנות המצווה) וגם אנחנו האמהות – שלפעמים נראה לנו בגלל שאנחנו כבר על מסלול החיים שאין ביכולתנו לקום ולהגשים חלומות.. ורציתי להגיד – לא! אנחנו יכולות בכל שלב של החיים, בכל רגע לקום ולחשב מסלול מחדש. רק צריך להגיד בקול. רק צריך להעיז. רק צריכות להאמין בעצמנו.
אז החלטנו לחלק לכל ילדה באירוע משהו שיילך איתה הלאה. משהו שיזכיר לה שהיא הכי הכי. רק להאמין!
נתתי לעדן משימה- לבחור 6 משפטים שונים של העצמה. מה היא מאחלת לעצמה. מה חשוב לה. איזו תכונה או אופי היתה רוצה לעצמה?
היא באה אלי עם המשפטים הכי מושלמים בעולם. אני מבינה שהיא לגמרי כאן. נוכחת. ויש לה כבר דעה ורצונות. שהיא יודעת מה חסר לה ומה היתה רוצה להעצים. לאן לשאוף ולאן לעוף עם החלומות.
הדפסנו צלוחיות – לבבות קרמיקה.
לבבות של העצמה. לבבות של חלומות. 6 עיצובים שונים של משפטים. והכל שלה. של עדן.
נכנסתי לתמונה של ההפקה והעיצוב. כמובן שלא התפשרתי על כלום. על האיכות, על הגוונים של הורוד ועל ההגשה.
עדן האלופה לא התפשרה גם היא- והיא ארזה לבד(!!!) 90 מארזים של לבבות.
הקופסאות הגיעו שטוחות. היא קפלה כל קופסא + מכסה, הכניסה חיתוכי נייר, הניחה בזהירות את הלבבות (הוספנו גם עגילים חמודים) קשרנו בחוט שפגט עם טיקט קטן מלא באהבה.
והנה הימים מתקרבים וכנראה שזה הולך להיות..
ואני, לאט לאט מרגישה שזה קצת משבש לי את היומיום.
אני לא מצליחה לעשות כלום חוץ מלחשוב מה עוד צריך? מה עוד חסר?
ואנשים מסביבי אומרים לי "בטח הכל מוכן!!" ואני בתוכי מרגישה שאין כלום. שאני עדיין לא שלמה.
עדן מצידה שמחה ומאושרת. חוששת בעיקר מהמילים שהיא רוצה להגיד מול כולם. כי גנים זה גנים. וכמו אמא שלה היא ביישנית מול אנשים. במיוחד כשזה נוגע בלעמוד מול כולם ולדבר. אבל היא החליטה שהיא נלחמת. שהיא הולכת לעשות את הזה. אפילו אם זה יהיה עם דמעה או שתיים.
ואני כ"כ גאה בה.
היא יושבת וכותבת לעצמה את הדברים. כותבת ומוחקת. מנסה להבין מה היא רוצה להגיד בכלל. היא מראה לי את הסקיצה הראשונית שלה. וזה מושלם!!! זה זה! איזה מרגש. במילים שלה. במשפטים שלה. אני פשוט יכולה לשמוע אותה אומרת את המילים. פשוטות. נוגעות. עדינות ומלאות באמת. מלאות באמת שלה. ואני מתחילה להבין. שזהו. הכל מוכן. היא מוכנה. ואין עוד מה להוסיף. הכל מוכן. אם היא מצליחה לשבת ולכתוב, אז אני את שלי עשיתי. וזה המון!
עשינו 2 אירועים. אירוע משפחתי אינטימי. ואירוע לחברים.
האירוע המשפחתי היה מוקדש לברכות של בני המשפחה, שירים ורגשות – מה שנקרא, תוכן. אמיתי ! כמה דמעות היו שם. כל אחד מהמשפחה פתח את הלב שלו. כל אחד בחר דמות נשית שהוא מעריץ והעצים את התכונות הטובות וקישר לעדן. יצא במקרה שכל אחד בחר בדמות נשית בתוך המשפחה. מה שגרם לכל אחת להרגיש גדולה מהחיים. להרגיש אלופה. להרגיש שהיא הכי בעולם!
האירוע של החברות של עדן והחברים שלנו, ההורים, היה סיבה למסיבה.
המצב רוח היה בשמיים. כולם התרגשו.
כל כך יפה לראות איך מכינים הכל ולאט לאט הכל מתחבר.
צלם המגנטים האלוף, הדיג'ייאית המהממת, איש ההמבורגרים התותח.. כולם מתחילים להגיע וזהו.
מתחילים.
עדן מקבלת כמה דקות של פינוק עם בייביליס ואיפור. מיד כל האחיות רואות ועומדות בתור. הבית לובש חיוך.
והחברות שלה מתחילות להגיע. איזה פרגון. חיבוקים וחיוכים. של אהבה. לעשות אירוע ביום האחרון של החופש הגדול, רגע לפני שהן מתפצלות לבתי ספר שונים של חטיבה.. כולן מרוגשות מהמפגש.
ומפה, אני משחררת.
זהו. מה שיש זה הכי טוב שהצלחתי.
זה הרגע שמעכשיו גם אני אורחת.. גם אני יכולה לרקוד ולשמוח.
להוריד את הרגל מהגז ולזרום עם כולם. להיות חלק. להיות ביחד עם החברים שלי בלב שקט.
==============
זה אירוע ראשון שלי שהפקתי לעצמי. לא היה לי פשוט, כי אני באה מהעולם הזה של עיצוב ומיתוג אירועים. אני עושה את כל הגרפיקה וכל הנראות אבל ברמה של השכרת ציוד והפיכת החצר שלי לאולם אירועים- זה עוד לא חוויתי.
ופתאום כשהכל עמד יפה במרפסת שלי. כשכל המפות יושבות לי יפה בעין עם פינות הזולה, והסכו"ם עם כסאות העץ, משפטי השראה תלויים בחלונות ודגלים לבנים שרק משמחים – הבנתי ש "אני יכולה הכל!!!" שהכל קטן עלי! שאני רק צריכה לחלום ויש מסביבי מלא חברים טובים שיעזרו לי להגשים את החלומות.
אני עדיין צעירה, אני מרגישה עדיין ילדה. אירוע מהסוג הזה – בת מצווה לבת שלי, לבכורה שלי, גרם לי להבין – שכן, השנים עוברות ואני כבר גדולה. אני גדלה עם המשפחה הקטנה והורודה שלי. אני כבר חתיכת אמא! ל – 5 בנות שהגדולה בת 12.
לחזק את עדן ולהגיד לה שהיא יכולה לעמוד ולדבר מול כולם – זה קל. אבל שאני אדבר?
מצאתי את עצמי עושה את זה, ובגדול!! עומדת ומדברת (ב- 2 האירועים) מול כולם. עושה את אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות (לאורך כל החיים שלי). ובכל אירוע הצלחתי להגיד משהו אחר. לכל אירוע נתתי משהו אחר ממני. הצלחתי. אני גאה בעצמי.
עומדת זקופה ומדברת. מדברת על עדן – איך גדלה ואיזה לב ענק יש לה ומדברת לחברות ומנסה בכל כוחי להעביר את המסר שאני בעצמי חוויתי פה, בתקופה האחרונה:
אנחנו יכולות הכל! אנחנו רק צריכות להגיד בקול : "אני פה! ואני רוצה!"
אנחנו רק צריכות לחלום בענק! לא לפחד מה יחשבו או יגידו אנשים, לא לחשוש מכך שיש לנו לפעמים דעה שונה מכולם.
להאמין בעצמי. לדעת שאני עושה את הכי טוב שיש לי.
לחייך תמיד. כי עם החיוך הכל מגיע. המצב רוח, הכוח והמוטיבציה. עם החיוך באים החברים לעזור. עם החיוך העולם נפתח בפנינו.
==============
==============
ולך עדן שלי,
==============
רוצים לראות קצת תמונות של ההכנות.. לחצו פה
תגובה אחת
השארת תגובה
וואוו כמה ריגשת אותי. מוכשרת אחת. מהממת שאת. מזל טוב
מדהים מדהים מדהים