מאיפה להתחיל???
בילדותי גרתי בשכונת "אהרונסון" ברמת גן. שורת בניינים אחד ליד השני.. כולם מכירים את כולם..
אנחנו גרנו באהרונסון 4, משפחת רוזנבלום בבניין ליד.
אנחנו מדברים פה על: ארוחות משותפות, שמחות ביחד, הכל יחד. ועם השנים הקשר רק הלך והתהדק.
ואנחנו, הילדים, גדלים, עוברים דירות, מתחתנים ועוזבים את הקן. אך הפינה החמה בלב תמיד נשארת.
ופתאום, טלפון מנעמה: "הי אפרת, זאת אשתו של זאביק. רוזנבלום. זאביק אומר שאירוע בלי ליסון, זה לא אירוע. אז את מוכנה??"
וואוו, איזה כיף לי!!
עם נעמה היה לי חיבור מטורף. זאביק ה"מסכן" נאלץ להיות איתנו בקבוצה ווטסאפ "בר מצוה ליצקו" ולסבול בשקט…
כמה תוכניות תכננו, כמה פנטזיות, בקשות ואתגרים.
ואיזה כיף היה!!
אז נעמה ואני במרץ מתכננות את כל ההפתעות כבר 3 חודשים.
הפקנו:
הזמנות, מדבקות להזמנות,
בכל חדר חיכה לאורחים: בקבוק מים ממותג, מארז חליטת תה וקופסת עוגיות מפנקת.
ברכת הנרות עם גפרורים ממותגים בברכה ויהי רצון, שלט לתלייה על דלתות המלון,
ספר ברכות עם תמונות ובסוף מקום לכתוב- בהפקת נעמה,
מספרי שלחן, ברכונים,
פתקי הושבה מודפסים מראש לכל הארוחות,
סימניה שהוכנסה לתוך כל התנ"כים בדיוק בפרשת השבוע,
שקיות לאיסוף הסוכריות שחילק האח הקטן (תכלס, התפקיד הכי חשוב),
פלייסמנטים לסעודה שלישית למבוגרים ועיצוב פלייסמנטים-משחקים לילדים ולבסוף, ספרון יהי רצון להבדלה בתוך עציץ נענע רייחני.
אני חייבת לציין את האחיות האלופות של חתן בר המצוה – טל, נוגה ורוני- ישבו, גזרו, הדביקו, הכינו הכל… בסבלנות ובאהבה. לכל אחת היה תפקיד בהפקה הענקית הזו. בסוף, כשהמסך עולה, כל אחת יכולה לחייך לעצמה חיוך של גאווה וסיפוק אדיר של שותפות, נתינה ואהבה אדירה.
נעמה וזאביק – כמה אהבה ופירגון יש בזוג הזה, הם נתנו את כל הלב.
אני רק החזקתי אותו שימשיך לפעום.
כמה נהנתי
תודה!