את מוריה גלאי (שהפכה לנפרסטק) אני מכירה מכיתה ז'. לאורך השנים בתיכון ועד סוף כיתה י"ב רק הכרנו יותר ויותר.
והשנים עוברות, וכל אחת עסוקה עם משפחה, בית, ילדים(4 בנים) ועבודה..
פתאום טלפון מחברה גרפיקאית אחרת: "ליסון, התחלתי מיתוג עם לקוחה אבל אני מפוצצת עבודה, רוצה שאעביר לך בר מצווה שווה?"
"ברור" אני עונה.
"אז מתברר שאתן מכירות, זוכרת את מוריה?" היא שואלת אותי. חיוך ענק -אני עונה.
וזהו. השאר מונח כאן לפניכם.
איזה כיף! לחזור לחברה טובה, שפה משותפת, אותו ראש, אותן שטויות, אותו סגנון – כאילו לא עברו שנים מאז התיכון.
זה כבר היה מעבר למיתוג ולאירוע הבר מצווה. חברה טובה – זאת חברה טובה.
היו לנו 2 אירועים, ארוע עליה לתורה ואירוע שבת בכפר המכביה.
אז מה הכנו: 2 הזמנות שונות, מדבקות לצנצנות הדבש, טיקטים לקישוט, עיצוב לצלם מגנטים, מתנה חלות לשבת- עם טיקט "שבת שלום", לו"ז לשבת מעוצב, טיקט "בר מצווה" לעיצוב השולחן, שלטים לדלת של המלון, גלויית "עבר הווה עתיד"- לעיצוב השולחנות בשבת, שלט הדלקת נרות, שעוני-חול עם פתקי הושבה, מזוודות ממותגות לפי שם, ברכונים, נרות מודפסים ומבחנת ציפורן להבדלה.
מעבר למיתוג, מוריה השקיעה ברמות שאין דברים כאלה, שלטים מעץ, עוגיות, קשקושים לשולחן לילדים ועוד מלא הפתעות..
מוריה, תודה על שנתת לי ככה להצטרף שוב אלייך ולמיכי. איזה כיף לנו.
מזל טוב לעילי המתוק. סליחה, הגבר-גבר.